מוסיקה המתנגנת בחדרי הניתוח היא תופעה מאוד נפוצה, מקובלת, ואפילו המטופלים מסכימים שהיא מהווה "תוספת חיוביות" למה שנחשב בדרך כלל כחוויה מתוחה. אלא שבקרב הרופאים, מסתבר, קיימת מחלוקת בנוגע לסגנון המוסיקה המתאים ביותר לניתוח.

סקר חדש שנעשה בארה"ב בקרב רופאים, אחיות ומטופלים, ושפורסם בחודש שעבר בכתב העת Surgery, מצא הבדלים משמעותיים בהעדפות הרופאים השונים. רופאים מרדימים, למשל, מעדיפים בשיעורים גבוהים שהמוסיקה שתושמע בחדר הניתוח תהיה מוסיקת סול, בלוז או ג'אז בווליום נמוך, בעוד שכירורגים אוהבים יותר מוסיקה בעוצמה רבה, ולהיטים עכשוויים.

ברוב המקרים, הכירורגים בוחרים את המוסיקה שתושמע, אבל לא תמיד בחירתם עולה בקנה אחד עם ההעדפות של חברי הצוות האחרים

"מאחר שבחדרי הניתוח יש כיום נוהג הולך וגובר להשמיע מוסיקה, אנחנו מאמינים שיש לכך השלכות רלוונטיות מבחינה קלינית, אבל הנושא חייב להיחקר יותר לעומק", ציין ד"ר קלאודיוס קונרד ממרכז הסרטן MD Anderson ביוסטון, טקסס, שעמד בראש הצוות שערך את הסקר. "נראה כי המטופלים מבינים באופן אינטואיטיבי שהמוסיקה יכולה לשפר את הריכוז ואת התקשורת בין חברי הצוות הרפואי בחדר הניתוח", הוסיף.

לדבריו, "הופתענו עד כמה ההבדלים בהעדפות מובהקים. הם שונים גם בין גברים לנשים, יש הבדלים בעוצמת הקול (ווליום), במקצב, ובמיוחד נמצא הבדל ברור בין הכירורגים לבין המרדימים. כמו כן, נמצאו הבדלים בין הרופאים על-פי הסטטוס המקצועי שלהם – כלומר בין רופאים צעירים שרק סיימו לימודיהם ואת הסטאז', לבין מתמחים ומומחים וגם בינם לבין האחיות והאחים בצוות".

הסקר שהוביל ד"ר קונרד התבסס על שאלונים בדבר ההעדפות בדבר סוגי המוסיקה השונים בקרב 282 מטופלים (שהתבקשו להשיב על השאלות לפני שנכנסו לחדרי הניתוח), ו-390 רופאים ואנשי צוות.

75% מהמטופלים השיבו לסוקרים, כי הם היו רוצים מאוד שמוסיקה תישמע בעת כניסתם לניתוח, ורובם מעדיפים מוסיקת רוק, מוסיקה קלסית ושירים מבין 40 המושמעים ביותר באותה שנה. המטופלים נכנסו לחדרי ניתוח לפרוצדורות שונות, מהפשוטות והקלות ביותר ועד לניתוחים מורכבים.

מעל ל-40% מהמטופלים חושבים שיש לנגן מוסיקה בתכיפות גבוהה בחדרי הניתוח, אבל רובם סבורים שסוג המוסיקה צריך להיות בהתאם למה שהכירורגים או שאר אנשי הצוות בחדר הניתוח יחליטו שמתאים להשמיע. רוב הרופאים ואנשי הצוות, מצדם, הצביעו על מוסיקה כגורם מהנה.

הרופאים הבכירים והמומחים, מצא הסקר, מעדיפים מוסיקה קלסית יותר משאר סוגי המוסיקה כמו היפ-הופ או מוסיקה אלקטרונית. אחיות ומנתחים נוטים להעדיף מוסיקה רעשנית, בווליום גבוה, לעומת מתמחים או רופאים בכירים. כירורגים מעדיפים עם מוסיקה בעוצמת קול יותר גבוהה מהמרדימים.
בין הנימוקים שסיפקו לכך עורכי הסקר, היתה העובדה, שמרדימים צריכים להיות קשובים לאותות אזהרה של המכשירים שהם מפעילים במהלך הפרוצדורות, כך שיש הגיון רב במוסיקה המושמעת בווליום נמוך. מוסיקה קצבית, מהירה, בעוצמת קול גבוהה, מתאימה יותר אולי לפעולות מוטוריות ממושכות שנדרשות בניתוח.

"למוסיקה השפעה רבה על הדינמיקה של הצוות המטפל", הוסיף ד"ר קונרד, "ולכן בחירת סוג המוסיקה שיושמע במהלך הניתוח מחייבת, לדעתנו, חשיבה מוקדמת, מעמיקה, לפני שמשמיעים אותה. רצוי שהצוות יקיים על כך דיון מוקדם בקרב חבריו, על מנת להבטיח שכל ההעדפות והרצונות יתכנסו וייפגשו יחד". ברוב המקרים, ציין, הכירורגים הם אלו שבוחרים את המוסיקה שתושמע בחדר הניתוח, אבל לא תמיד הבחירה שלהם עולה בקנה אחד עם ההעדפות של חברי הצוות האחרים.

"כירורגים צריכים להכיר בכך שקיימים הבדלים מובהקים בין הרופאים בתחומים השונים, וגם בינם לבין שאר חברי הצוות הפועל בחדר הניתוח. לכן, יש להעדיף החלטה קולקטיבית כדי שבחירת המוסיקה שתושמע אכן תהיה הטובה ביותר לכולם", הדגיש עוד ד"ר קונרד.

הוא הוסיף, כי באופן פרקטי "מוסיקה קלסית, במיוחד כאשר היא מושמעת בעוצמת הקול המתאימה, עשויה להיות האופציה המתאימה ביותר כשמדובר בסביבת עבודה הטרוגנית הקיימת בחדר ניתוח. בחירה זו אולי לא תהיה האופציה המועדפת ביותר עבור כל אחד-ואחד באופן אינדיווידואלי מקרב אנשי הצוות המטפל, אבל היא עשויה להיות דווקא זאת שתוגדר כ'מכנה המשותף' הטוב ביותר".

סגנית דיקן תחום המחקר הסיעודי ב"מאיו קליניק" שבמדינת מינסוטה, לינדה צ'לאן, שלא היתה חלק מהצוות שביצע את הסקר, אמרה כי נראה שעד כה גורמי הרפואה לא היו מודעים מספיק לעניין ההעדפות המוסיקליות של המטופלים או של אנשי הסגל הרפואי בעת ביצוע פרוצדורות שונות.
"בחירה של אדם אחד לגבי המוסיקה שהוא אוהב - למשל לצורך ריכוז - עשויה להפריע לאדם אחר", הוסיפה צ'לאן.

למחקר המלא בכתב העת Surgery  לחצו כאן