כמנהל בית החולים הגדול בצפון הארץ ובקו עימות, בית חולים לגליל המערבי – נהריה, אינני יכול שלא להתייחס להסכם הרופאים, שבו התייחסות גם לפריפריה וגם לתחום החברתי.
עוד בעניין דומה
הדיפרנציאציה שבהסכם נותנת תקווה גדולה לרופאים שעובדים ויעבדו בפריפריה, ובראש וראשונה לתושבי אזורי הפריפריה. זוהי הפעם הראשונה שבהסכם קיבוצי יש התייחסות לצד החברתי, התייחסות לאומית ממדרגה ראשונה. חיזוקה של הפריפריה הוא חוסנה הלאומי של מדינת ישראל, וזהו ניסיון אמיתי לחיזוק משמעותי במתן שירותי רפואה לתושבים.
ההסכם נותן כלים אמיתיים למנהל ביה"ח השוכן בפריפריה למשוך רופאים שיעבדו בביה"ח ולהשאיר להתמחות בביה"ח רופאים צעירים שסיימו סטאז'. קיימת היום גם האפשרות להשאיר רופאים שעובדים בביה"ח, ולהציע להם תגמול הולם על עבודתם ובתנאי שישארו, הן לעבוד והן לגור באזור.
אולם, ההסכם החברתי אינו מסתכם בהטבות שפורטו לעיל. יש בו התייחסות נוספת למקצועות במצוקה. גם כאן יש ניסיון אמיתי לתגמל רופאים המעוניינים להתמחות ולעבוד במקצועות במצוקה, מקצועות שהיום יש קושי רב למצוא רופאים שמוכנים לעבוד בהם בשל מספר רב של תורנויות לחודש, ולעתים אף נסגרות מחלקות בגלל החוסר במילוי שורות התורנות.
המענקים למקצועות במצוקה ניתנים לא רק לפריפריה, אלא לכל המדינה. הדבר יאפשר למנהלי בתיה"ח בארץ להציע חבילת הטבות שהמדינה התחייבה לה בהסכם. יש כאן פתרון למניעת קריסת שירותים רפואיים חיוניים לתושבי המדינה.
החולים הם החוליה החלשה. דאגה לחולים בכלל ולאלו בפריפריה בפרט, אינה ברורה מאליה. איגודים מקצועיים מחוייבים לדאוג לחבריהם בראש ובראשונה, אולם הר"י בהסכם האחרון הגדילה ראש ודאגה להסכם המיטיב עם האוכלוסיות החלשות ע"י הטבות דיפרנציאליות לרופאים שייתנו שירות לתושבי הפריפריה, והשיגה הטבות לרופאים במקצועות מצוקה.
גדולתה של הר"י כאיגוד מקצועי המייצג אותי ואת כולנו כרופאים היא ההומניות, הדאגה לחולים הזקוקים לנו ולחוסנה של מדינת ישראל.