הסיכון לאפיזודה דיכאונית במהלך ההיריון גבוה באופן יחסי. מחקר אפידמיולוגי שפורסם בשנת 2003 מצא כי בעיה פסיכיאטרית כלשהי הייתה קיימת בכ-14% מהנשים ההרות, ודיכאון מג'ורי בכ-5%. באוכלוסיות מסוימות, כגון נערות בלתי נשואות או בנות מיעוטים שסבלו ממצוקה כלכלית, נמצאו שיעורי דיכאון גבוהים אף יותר. הפרעות אפקטיביות בתחילת ההיריון היו גורם סיכון להתפתחות דיכאון לאחר הלידה. נמצא כי דיכאון בלתי מטופל במהלך ההיריון משפיע על תוצאות ההיריון ועל התפתחותו הקוגניטיבית והנפשית של הילוד.
עוד בעניין דומה
רק 35% מהנשים ההרות הסובלות מדיכאון מטופלות בטיפול תרופתי. שיעור נמוך זה מושפע ללא ספק מחשש להשפעה טרטוגנית של התרופות. עד שנת 2005 נחשבו נוגדי דיכאון מסוג SSRI לבטוחים לשימוש במהלך היריון. בשנים האחרונות הועלו חששות לגבי בטיחותם, לאחר שנמצאו כמויות מדידות של התרופות במי השפיר, וכן הועלתה אפשרות לקשר בין השימוש בהן לבין כמה מומים מולדים (ואף הוגדר Prenatal Antidepressant Exposure syndrome, הכולל מומים לבביים, נשימתיים, נוירולוגיים וגסטרואינטסטינליים וכן הפרעות מטבוליות, וקשור לשימוש בנוגדי דיכאון מסוג SSRI ואחרים).
כתוצאה מכך שינה ה-FDA את הסיווג של paroxetine לגבי בטיחות לשימוש בהיריון מקטגוריה C (היעדר עדות ממחקרים בבנ"א על השפעה על העובר, והתועלת שבשימוש בתרופה מצדיקה את השימוש בה בנשים הרות) לקטגוריה D (קיימת עדות ממחקרים בבנ"א על סיכון לעובר, אם כי התועלת שבתרופה עשויה עדיין להצדיק שימוש בה). בשנת 2009 אף קבע חבר מושבעים בפילדלפיה כי התרופה paroxetine גרמה למומים לבביים בילוד שאמו טופלה בה במהלך ההיריון, ונפסק כי על חברת התרופות לפצות את המשפחה בסך 2.5 מיליון דולר. יש להניח כי פרסומים בתקשורת לגבי הסיכון שבנטילת נוגדי דיכאון במהלך ההיריון גורמים לנשים רבות להימנע משימוש בתרופות אלו.
מטרותיה של סקירה זו היו בחינה שיטתית של כלל המחקרים שבחנו את הסיכון שבטיפול בתרופות מקבוצת SSRI במהלך ההיריון, על מנת לברר האם אכן מדובר בראיות מוחלטות. הסוקר הסיק כי יש להתייחס בזהירות לראיות אלו, שכן כלל המחקרים בנושא סבלו ממגבלות מתודולוגיות חמורות. רוב המחקרים רטרוספקטיביים, וברובם המידע לגבי מועדי החשיפה ומינוני הטיפול אינו שלם. מרבית הנתונים מגיעים מבסיסי נתונים ממוחשבים שאינם כוללים מידע לגבי נטילת התרופה בפועל אלא לגבי רישומה בלבד, ואין התייחסות להיעדר היענות לטיפול, על אף שכיחות התופעה במחלות פסיכיאטריות .
המחקרים לא כללו קבוצות ביקורת של נשים הרות שסבלו מדיכאון ולא טופלו תרופתית, ולא התייחסו למשתנים נוספים הקשורים בדיכאון ועשויים להשפיע על מהלך ההיריון ותוצאותיו, כגון תזונה לקויה, טיפול לקוי בילוד וכדומה. נוסף על כך נמצאה הטרוגניות משמעותית בין תוצאות המחקרים השונים.
לטענת הסוקר, גם כאשר נמצאה השפעה של נטילת SSRIs על הופעת מומים מולדים, היה מדובר בהשפעה קטנה, ומיעוט המשתתפות במחקר התבטא ברווחי סמך גדולים. המגבלות האתיות על השתתפות נשים הרות במחקרים רפואיים מביאות לכך שלא צפוי כי יפורסמו בזמן הקרוב מחקרים איכותיים יותר הנוגעים לשאלה זו.
ערכה: ד"ר ורד פרכטר
מקור: